The Art of Doing Nothing – Il Dolce Far Niente

האמנות שבלא לעשות כלום (Il Dolce Far Niente)

לפעמים, הדבר הכי פרודוקטיבי שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט... כלום.

באיטלקית יש מושג מדהים, שנקרא 'Il Dolce Far Niente'.

זה לא אומר להיות עצלנים, אלא לתת לעצמנו את הרשות פשוט להיות. בלי טלפונים, בלי תוכניות, רק שקט, מרחב לנשימה, ואולי כוס קפה מול נוף שמרחיב את הלב.

כל אחד מאיתנו צריך את ה'חור' הזה בלוח הזמנים כדי להטעין מצברים ולמצוא את עצמו מחדש.

יש משהו מאוד משחרר ביכולת הזו פשוט לשבת עם עצמך, בלי להרגיש שאת "מבזבזת זמן".

מילאנו היא בדיוק המקום לזה למרות, שהיא עיר תוססת של אופנה ועסקים, האיטלקים שם עדיין יודעים לעצור הכל בשביל ה Espresso או ה Aperitivo שלהם. לקחת לעצמך את הכמה שעות האלו בטיול זה ממש ליישם את ה-Il Dolce Far Niente במיטבו. זה הופך את הזיכרון מהטיול להרבה יותר עמוק מסתם "לסמן וי" על אתרים.

צילום: אלבום פרטי Galleria Vittorio Emanuele II

אגם Lake Como הוא כמעט התגלמות של Il Dolce Far Niente. לא רק בגלל היופי שלו, אלא בגלל האווירה, לשבת על שפת האגם, לשתות קפה, לצפות בסירות או פשוט להביט בהרים. אלה בדיוק הרגעים שהביטוי הזה מנסה לתאר.

Bellagio l צילום: אלבום פרטי

אגם קומו l צילום: אלבום פרטי

פשוט נזכרתי באותן כמה שעות, שלקחתי לעצמי בבית קפה במילאנו. רק אני, הקפה והרגע הזה של השקט. לפעמים אלו הרגעים שאנחנו הכי זוכרים מהטיול, לא?"

כדי להשלים לכם את החוויה והדוגמא הכי מוכרת, הנה הקטע הבלתי נשכח מתוך הספר והסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב"

 (Eat Pray Love) שבו ג'וליה רוברטס והחברים האיטלקים שלה ברומא מדברים בדיוק על זה

הסצנה מתוך "לאכול, להתפלל, לאהוב"

בסצנה, החברים האיטלקים מסבירים לג'וליה רוברטס, שמשחקת את ליז שהאמריקאים פשוט לא יודעים איך ליהנות. הם אומרים לה:

האמריקאים עובדים קשה מדי, שחוקים ובסוף השבוע רק רוצים לשכב בפיג'מה ולראות טלוויזיה.

איטלקים, לעומת זאת, לא צריכים "לעבוד קשה" בשביל לקבל אישור לנוח.

הם מסבירים לה שהם פשוט עוברים ליד מזרקה, מתיישבים, נהנים מהשמש ומתרגלים את ה-Il Dolce Far Niente – הם מרגישים שמגיע להם ליהנות מהכלום הזה, בלי רגשות אשם שהם לא "פרודוקטיביים.

https://www.youtube.com/watch?v=mjay5vgIwt4

Watch the Official EAT PRAY LOVE Trailer in HD

אי אפשר לדבר על איטליה ופנאי בלי הסרט "חופשה ברומא" (1953)", שמזכיר שהאושר לא תמיד נמצא באירועים גדולים אלא לפעמים ביום פשוט, יום אחד של חופש, ללא תוכניות גדולות, הופך לזיכרון בלתי נשכח, שמזכיר לנו שלפעמים האושר נמצא דווקא בהנאות הקטנות, שיטוט ברחובות, חיוך והנאה מהרגע ומישיבה בבית קפה.

אודרי הפבורן מגלמת נסיכה, שבורחת מהחובות המלכותיים שלה ליום אחד ברומא. הרגעים שבהם היא פשוט יושבת במדרגות הספרדיות, אוכלת ביס מגלידה, מסתובבת ברחובות הצרים, סופגת את העיר בלי שום מטרה או משימה ומסתכלת על העולם חולף, הם ההגדרה המושלמת למתוק שבעשיית כלום. היא מגלה שהחיים האמיתיים קורים כשאתה עוצר את המרדף.

שנים מאוחר יותר, הסרט "תחת שמש טוסקנה (2003)" ממשיך את אותה רוח. אם "חופשה ברומא" חגג את הקסם של יום אחד בעיר הנצח, "תחת שמש טוסקנה" מזכיר שלפעמים דווקא הרגעים הפשוטים ביותר: ארוחה ארוכה עם חברים, ישיבה בכיכר, שיחה טובה או התבוננות בנוף, הם אלה שמחזירים אותנו אל עצמנו ומזכירים לנו ליהנות מהחיים כפי שהם, בדיוק ברוח ה Il Dolce Far Niente.

באיטליה, במיוחד בקיץ, נהוגה Riposo – מנוחת הצהריים. חנויות רבות נסגרות לכמה שעות, לא מתוך עצלנות אלא מתוך תפיסה שלא הכול חייב לרוץ כל הזמן. זו דוגמה מצוינת לאיך שהרעיון מתבטא בחיי היומיום.

בכיכרות של ערים איטלקיות רואים אנשים שיושבים שעות עם אספרסו אחד, משוחחים, מתבוננים בעוברים ושבים או פשוט נהנים מהרגע. עבור רבים זו ההמחשה האמיתית ביותר של Il Dolce Far Niente.

אולי זו הסיבה שכולנו מתאהבים שוב ושוב באיטליה. לא רק בגלל הפסטה, היין או הנופים, אלא בגלל התזכורת העדינה שלפעמים גם לשבת בשמש, לשתות קפה ולהביט בעולם זו עשייה בפני עצמה.

רוח ה־Il Dolce Far Niente אינה חיה רק בקולנוע. אפשר למצוא אותה גם בספרים, באמנות, במוזיקה וברגעים קטנים של חיי היומיום. אולי זו הסיבה שהביטוי האיטלקי הזה ממשיך לרגש אנשים בכל העולם – הוא מזכיר לנו שלפעמים המתנה הגדולה ביותר היא פשוט לעצור, לנשום וליהנות מהרגע.

הקשר בין Il Dolce Far Niente לבין ציפיות משי לשנת יופי שאני מוכרת הוא כל כך טבעי, שזה כמעט מתבקש לכתוב על זה. שניהם עוסקים באותו עולם תוכן: Self-Care (טיפול עצמי), איכות חיים והאטה.

"שנת יופי" (Beauty Sleep) היא בעצם הגרסה הלילית של ה-Il Dolce Far Niente.

כמו שצריך לדעת לעצור לקפה בשקט כדי להטעין את הנפש, צריך לדעת להעניק לעצמנו את התנאים הכי טובים למנוחה בלילה כדי להטעין את הגוף והעור.

האיטלקים נתנו לרעיון הזה שם קסום – Il Dolce Far Niente – אבל הכמיהה אליו היא אוניברסלית. סופרים, במאים ויוצרים מכל העולם שוב ושוב מזכירים לנו שהאושר לא תמיד נמצא בעשייה, אלא לפעמים דווקא בהפסקה שבין העשיות. זה יכול להיות ספר טוב, סרט טוב, כוס קפה, ישיבה על ספסל, הליכה איטית או סתם מבט על השקיעה. לפעמים אלה הרגעים, שנשארים איתנו הכי הרבה זמן.

מהאיטלקים למדתי שמותר לא לעשות כלום, ומהמשי למדתי איך לעשות את זה בסטייל