The Renoir Girls – האחיות היהודיות שהונצחו בציוריו של רנואר

The Renoir Girls: A Hidden History of Art, War & Betrayal by Catherine Ostler (Author) l Image: Amazon

יש ציורים שאנחנו מתאהבים בהם בזכות היופי, הצבעים והאווירה שהם יוצרים. אבל לפעמים, מאחורי הדמויות המצוירות, מסתתר סיפור חיים שלא היינו מעלים בדעתנו.

בשנת 1881 צייר האמן הצרפתי פייר־אוגוסט רנואר שתי ילדות קטנות, לבושות בשמלות אלגנטיות, אחת בוורוד והשנייה בכחול. הן נראות כאילו נלקחו מתוך עולם של נינוחות, עושר וילדות מוגנת. מבט ראשון בציור אינו מרמז על הדרמה ההיסטורית שתלווה את חייהן, ועל הגורלות השונים שציפו להן.

שמותיהן היו אליס ואליזבת קאהן ד'אנברס. הן היו אחיות, בנות למשפחה יהודית אמידה בפריז, והציור שהנציח אותן הפך ברבות השנים להרבה יותר מדיוקן יפהפה. הוא נעשה חלון אל תקופה, אל משפחה ואל סיפור שמחבר בין עולם האמנות של פריז לבין אחת התקופות האפלות ביותר בתולדות אירופה.

בציור, שנודע לימים בשם Pink and Blue (ורוד וכחול), עומדות שתי האחיות זו לצד זו, לבושות בשמלות בהירות ומעוטרות בתחרה, כשסרט ורוד וסרט כחול מבדילים ביניהן. הן מחזיקות ידיים, אך לכל אחת מהן הבעה משלה: האחות הצעירה נראית מעט חסרת סבלנות, ואילו אחותה הבוגרת משדרת איפוק וביטחון רב יותר. רנואר הקפיד על הפרטים הקטנים, מהתסרוקות המסודרות ועד לקפלי הבד ולברק של השמלות, והעניק לרגע הילדותי הזה נוכחות כמעט טקסית.

שמותיהן היו אליזבת ואליס קאהן ד'אנברס. אליזבת, שלבשה כחול ועמדה מימין, נולדה בדצמבר 1874, ואליס, הצעירה ממנה, נולדה בפברואר 1876. כאשר רנואר צייר אותן בפריז בשנת 1881, היו בנות שש וחמש בלבד. הן היו בנותיו של לואי קאהן ד'אנברס, בנקאי יהודי עשיר, ושל לואיז לבית מורפורגו, ממשפחה אמידה שמוצאה בטריאסטה.

באותו רגע, כשהן עומדות יחד מול הצייר, הן היו פשוט שתי ילדות ממשפחה מבוססת, שהוזמנו לשבת במשך שעות כדי שדמותן תונצח על בד. קשה לדעת מה עבר בראשן בזמן הציור, אבל שנים רבות לאחר מכן סיפרה אליס שהשעמום שבישיבות הממושכות פוצה בהנאה שגרמה לה לבישת שמלת התחרה האלגנטית. זיכרון קטן ואנושי, שמחזיר לרגע את הילדות אל מאחורי הדיוקן המפורסם.

פייר־אוגוסט רנואר נולד בצרפת בשנת 1841, ובמהלך חייו נעשה לאחד הציירים המזוהים ביותר עם האימפרסיוניזם, תנועה ששינתה את פני הציור במחצית השנייה של המאה ה־19. אבל כשחושבים על רנואר, לא חייבים להתחיל בהגדרות של תולדות האמנות. אפשר להתחיל דווקא במה שמרגישים מול הציורים שלו: האור, הצבעים, הרכות והאנשים שנראים כאילו נתפסו לרגע באמצע החיים.

רנואר נמשך במיוחד לדמויות אנושיות. הוא צייר נשים וילדים, משפחות, בילויים בבתי קפה וריקודים בחיק הטבע. גם כשהתבונן בסצנות יומיומיות, ידע להעניק להן קסם מיוחד באמצעות צבעים עשירים ומשחקי אור, וליצור תחושה שהרגע המצויר ממשיך להתקיים לנגד עינינו. הוא היה חלק מחבורת האמנים שהובילה את האימפרסיוניזם, ובהם קלוד מונה, אך לאורך השנים פיתח גם סגנון משלו, שהושפע מהאמנות הקלאסית ומהתבוננות מעמיקה בדמות האדם.

בשנות השמונים של המאה ה־19 כבר היה רנואר אמן מוכר בפריז, ועבודות דיוקן שהוזמנו ממנו חיברו אותו גם לעולמן של משפחות עשירות ומשפיעות. בין המשפחות האלה הייתה משפחת קאהן ד'אנברס, משפחה יהודית אמידה מאוד, שעמדה במרכז חיי החברה של פריז. רנואר צייר כמה מבני המשפחה, ובין היתר הוזמן לצייר את שלוש בנותיהם.

שתי הילדות לא היו בנות המשפחה היחידות שרנואר צייר. שנה קודם לכן, בשנת 1880, הוא צייר גם את אחותן הבכורה, אירן, שהייתה אז בת שמונה. דיוקנה, המכונה ״אירן הקטנה״ (La Petite Irène), שונה באופיו מהציור המשותף של שתי אחיותיה. אירן מופיעה בו לבדה, שערה הארוך והאדמוני מונח על כתפיה וסרט כחול מעטר את ראשה. מבטה שקט ומהורהר, והדמות כולה מעוררת תחושה של ילדה שנלכדה לרגע במחשבותיה.

Pierre-Auguste Renoir, La Petite Irène, 1880. Wikimedia Commons.

בשנת 1881 צייר רנואר את שתי האחיות הצעירות, אליזבת ואליס, יחד. הציור הפך לימים לאחת מיצירותיו האהובות והמוכרות ביותר. אולי משום כך הוא מושך את העין כבר במבט ראשון. השמלות הוורודה והכחולה, התחרה העדינה, הסרטים בשיער והצבעים שמקיפים את הילדות יוצרים תמונה עשירה ויפהפייה. אבל רנואר לא השאיר לנו רק תיעוד של שתי ילדות ממשפחה עשירה בפריז. הוא הצליח להעניק להן נוכחות שנשארה חיה גם שנים רבות לאחר מכן, הרבה מעבר לרגע שבו ישבו מולו בסטודיו.

כשהתבגרו שלוש האחיות, נפתחו בפניהן דלתותיו של העולם שאליו השתייכה משפחתן: בתי מידות, חיי חברה עשירים וקשרים עם משפחות בעלות שם. בפריז של סוף המאה ה־19, נישואים היו לא פעם גם דרך לחבר בין משפחות, מעמדות ועולמות שונים. גם בחייהן של אירן, אליזבת ואליס מילאו הנישואים תפקיד משמעותי, וכל אחת מהן בחרה במסלול אחר.

אירן, הבכורה, נישאה למואיז דה קמונדו, בן למשפחה יהודית עשירה ומוכרת. נולדו להם שני ילדים, ניסים וביאטריס, אך הנישואים לא החזיקו מעמד. בהמשך נישאה אירן לקרלו סמפיירי, אציל איטלקי, ובשלב זה בחייה המירה את דתה לקתוליות.

אליזבת נישאה בשנת 1896 לרוזן ז'אן דה פורסוויל, וגם היא המירה את דתה לקתוליות לפני נישואיה.

אליס, הצעירה מבין השלוש, נישאה בהמשך לצ'רלס טאונסנד, קצין בריטי, והחיבור הזה הוביל אותה אל עולם שונה מזה שבו גדלה בפריז.

שלוש האחיות נולדו לאותה משפחה, גדלו באותו בית והונצחו בציוריו של אותו אמן. ובכל זאת, כשהיו לנשים בוגרות, חייהן התפתחו לכיוונים שונים. הבחירות שעשו במערכות היחסים שלהן, במשפחות שהקימו ובזהות שאימצו לעצמן היו אישיות, והן לא בהכרח מספרות סיפור אחד משותף.

הציור נשאר כשהזמן חלף, אבל הילדות שמאחוריו כמעט נשכחו