Twiggy – הנערה ששינתה את עולם האופנה
עודכן: לפני 60 דקות
Photographed by Bert Stern, Vogue, April 1967 l Pinterest כאן
Description
‘There’s a Bit of Eliza Doolittle in Me’: Twiggy on Her Unlikely Story—and New Documentary | Vogue
יש נשים שהופכות לסמל של תקופה שלמה, והופעתן בעולם האופנה משנה לא רק את האופן שבו אנחנו מתלבשות, אלא גם את הדרך שבה אנחנו מסתכלות על יופי, נעורים וסגנון. טוויגי, שנולדה בשם לסלי הורנבי, היא אחת מאותן נשים. בגיל 16 בלבד היא הפכה לתופעה בינלאומית, לאחת הפנים המזוהות ביותר עם שנות השישים ולמי שנחשבת בעיני רבים לסופרמודל הראשונה בעולם. יותר משישה עשורים חלפו מאז פריצתה לתודעה, ושמה עדיין מעורר עניין בעולם האופנה, התרבות והבידור. כעת, עם הקרנתו של סרט תיעודי חדש על חייה ועם חזרתה לכותרות, זו הזדמנות לחזור אל סיפורה של הנערה הלונדונית שהפכה לאייקון ושמסלול חייה התפתח הרבה מעבר לעולם הדוגמנות.
טוויגי נולדה ב־19 בספטמבר 1949 בנוייזדן, בפרברי לונדון למשפחה ממעמד הפועלים. היא הייתה נערה צעירה בתקופה שבה בריטניה החלה להשתנות, והצעירים מצאו לעצמם עולם תרבותי משלהם, עם מוזיקה חדשה, אופנה נועזת ומועדונים שהפכו למרכזי מפגש. כבר בגיל 13 החלה לצאת עם חברותיה למועדוני ה־Mod, תנועת צעירים בריטית שהשפיעה רבות על הלבוש, המוזיקה והסגנון של שנות השישים.
באותם ימים, המראה של טוויגי היה רחוק עדיין מהדמות שתהפוך אותה למפורסמת. היא וחברותיה נהגו להתלבש בסגנון המקובל בקרב הצעירות באותה תקופה: חצאיות קפלים אפורות באורך שמתחת לברך, נעלי Hush Puppies ומעילי גשם כחולים. הן הביטו בנערות המבוגרות מהן וחיקו את סגנון הלבוש שלהן, כפי שנהגו צעירות רבות באותה תקופה.
Twiggy Biography
לצד הלימודים, טוויגי עבדה בשבתות במספרה, ואת הטיפים שקיבלה שמרה כדי לקנות בגדים בחנות האופנה הלונדונית המפורסמת Biba. החנות הייתה אז הרבה יותר ממקום לקניית בגדים. היא הפכה למוקד עלייה לרגל עבור צעירות שחיפשו את הסגנון החדש, את השמלות המיוחדות ואת תחושת החופש שהאופנה הציעה להן. טוויגי סיפרה לימים כיצד נהגה להגיע לשם עם חברותיה בזמן הפסקת הצהריים, וכיצד שמלה שעלתה שני פאונד בלבד הייתה יכולה להפוך בעיניהן לאוצר של ממש.
דווקא העבודה במספרה היא שהובילה אותה אל המפנה הגדול בחייה. בשנת 1966, כשהייתה עדיין נערה, הגיעה למספרה יוקרתית בשכונת מייפייר בלונדון, שם פגשה את מעצב השיער לאונרד לואיס, שנודע בשם לאונרד ממייפייר. הוא הציע לה תספורת קצרה במיוחד, שהייתה שונה מאוד מהשיער הארוך שהיה מקובל בקרב נשים רבות באותה תקופה.
טוויגי לא הייתה נלהבת מהרעיון. היא הודתה לימים שלא באמת רצתה להסתפר, אך הייתה ביישנית מכדי לסרב. היא לא יכלה לדמיין עד כמה ההחלטה הזאת תשנה את חייה. התספורת הקצרה, שהדגישה את תווי פניה ואת עיניה הגדולות, הפכה לאחד מסימני ההיכר המזוהים ביותר איתה. בדיעבד, היא אמרה שאילו לא הייתה מסתפרת, ייתכן שכל מה שהתרחש בהמשך כלל לא היה קורה.
צלם האופנה בארי לטגן צילם את טוויגי בעקבות התספורת, והתמונות שהגיעו ל־Daily Express הן שהביאו לפרסום הגדול ולכינוי 'The Face of '66 הפנים של שנת 1966.
Legendary Model Twiggy Breaks Down 14 Looks, From 1967 to Now | Life in Looks | Vogue
מכאן ואילך, חייה השתנו כמעט בן לילה. הנערה האלמונית הפכה לאחת הדמויות המדוברות ביותר בבריטניה, ותמונותיה הופיעו בעיתונים ובמגזינים. המראה שלה היה שונה מהאידיאל הנשי שהיה מקובל בעולם הדוגמנות עד אז. היא הייתה רזה מאוד, בעלת שיער קצר, עיניים גדולות וריסים מודגשים, והקרינה שילוב של תמימות, שובבות ונוכחות בולטת מול המצלמה.
הכינוי טוויגי, שנגזר מהמילה האנגלית Twig שפירושה ענף דק, הפך לשם שבו הכיר אותה העולם כולו. היא לא הייתה רק דוגמנית מצליחה, אלא סמל של שינוי תרבותי. בשנות השישים, כאשר לונדון הפכה לאחד המרכזים החשובים של המוזיקה, האמנות והאופנה, טוויגי הייתה חלק בלתי נפרד מהתופעה שכונתה "לונדון המתנדנדת" – Swinging London.
העולם החל להתעניין בנערה הבריטית בעלת המראה יוצא הדופן, וההצלחה שלה חצתה במהירות את גבולות הממלכה. כשהגיעה לניו יורק לראשונה, בגיל 17, כבר המתינו לה מעריצות צעירות בשדה התעופה עם שלטים הנושאים את שמה. היא הגיעה לארצות הברית לאחר הביטלס, והפכה לחלק ממה שכונה "הפלישה הבריטית" – גל של אמנים, מוזיקאים ואנשי תרבות בריטים שכבשו את אמריקה. טוויגי הייתה אחת הנציגות הבולטות של הגל הזה בעולם האופנה.
הצלחתה הייתה יוצאת דופן גם משום שלא התאימה בהכרח לדרישות המקובלות של סוכנויות הדוגמנות באותה תקופה. היא הייתה נמוכה יחסית לדוגמניות המסלול של ימינו, רזה מאוד ובעלת מראה נערי. טוויגי עצמה סיפרה כי מעולם לא הייתה מעזה לפנות לסוכנות דוגמנות, משום שהייתה בטוחה שלא יקבלו אותה. היא הרגישה שבאה מרקע חברתי שלא פתח בפניה את הדלתות הנכונות, ושהופעתה אינה תואמת את מה שמצפים מדוגמנית.
דווקא התכונות האלה, שהיו עלולות להיחשב למכשול, הפכו אותה לדמות יוצאת דופן. היא הביאה איתה מראה חדש, ששבר את התפיסות המקובלות על נשיות ויופי, והפכה לאחת הנשים שהשפיעו על האופן שבו נראו דוגמניות בעשורים הבאים.
התמונות שלה הפכו לאייקוניות. העיניים הגדולות, הריסים המודגשים, השיער הקצר והשמלות הקצרות והצבעוניות הפכו לחלק מהשפה החזותית של שנות השישים. היא הופיעה על שערי מגזינים, הצטלמה למותגי אופנה והפכה לאחת הפנים המבוקשות ביותר בעולם. דמותה הופיעה על כרזות, בתצלומים ובפרסומות, והפכה לסמל של דור צעיר שחיפש דרך חדשה לבטא את עצמו.
אבל למרות שהעולם זכר אותה בעיקר בזכות הדוגמנות, הקריירה שלה בתחום הזה הייתה קצרה יחסית. בשנת 1970, לאחר כחמש שנים בלבד של פעילות אינטנסיבית כדוגמנית, החליטה טוויגי לפרוש מדוגמנות במשרה מלאה ולפנות לכיוונים חדשים. עבור מי שהפכה בתוך זמן קצר לאחת הנשים המפורסמות בעולם, זו הייתה החלטה משמעותית. היא לא רצתה להישאר כלואה בדמות שהעולם יצר עבורה, אלא לגלות מה עוד היא יכולה לעשות.
לאחר פרישתה מדוגמנות, טוויגי פנתה לעולמות המשחק, המוזיקה והטלוויזיה, והחלה לבנות לעצמה קריירה מגוונת ועצמאית. בשנת 1971 הופיעה בתפקיד הראשי בסרט המוזיקלי The Boy Friend, בבימויו של קן ראסל. הופעתה בסרט זיכתה אותה בשני פרסי גלובוס הזהב בשנת 1972: פרס השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה או מחזמר ופרס הכוכבת החדשה של השנה. בהמשך השתתפה בהפקות קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, הקליטה אלבומים והנחתה תוכניות טלוויזיה. כך התפתחה קריירה שנמשכה שנים רבות, הרחק מעולם הדוגמנות.
אחד התפקידים הזכורים שלה היה בדמות אלייזה דוליטל, בעיבוד טלוויזיוני משנת 1981 למחזה "פיגמליון" מאת ג'ורג' ברנרד שו. הדמות, צעירה ממעמד הפועלים שנכנסת לעולם חברתי חדש ומנסה למצוא בו את מקומה, הייתה קרובה במובנים מסוימים לסיפור חייה של טוויגי עצמה. גם היא הגיעה מרקע צנוע, והפכה לפתע לדמות מוכרת בעולם שנראה רחוק מאוד מהסביבה שבה גדלה.
הקריירה הארוכה והמגוונת שלה המשיכה להתפתח לאורך השנים, אך טוויגי נותרה מזוהה בראש ובראשונה עם הרגע שבו הפכה למפורסמת. זהו גם אחד הנושאים שעולים בסרט התיעודי החדש על חייה: כיצד אפשר להציג אישה שהפכה לאייקון בגיל צעיר מאוד, מבלי לצמצם את סיפורה לאותה תקופה קצרה שבה הייתה דוגמנית.
הסרט, שנקרא Twiggy, בוים בידי סיידי פרוסט, שחקנית ובמאית בריטית שהייתה בעצמה בעולם האופנה והבידור מגיל צעיר. הרעיון לסרט נולד מתוך שיחה בין השתיים במסגרת הפודקאסט של טוויגי, Tea With Twiggy. פרוסט, שעבדה קודם לכן על סרט תיעודי על מעצבת האופנה מרי קוואנט, הציעה לה ליצור סרט על חייה.
TWIGGY - Official Trailer (2026) Documentary
טוויגי היססה בתחילה. היא כבר קיבלה בעבר הצעות להשתתף בסרטים על חייה, אך לא הרגישה מוכנה להתחייב לפרויקט כזה. הפעם היא הרגישה שיש ביניהן הבנה משותפת. היא ראתה בפרוסט אישה שמכירה את עולם האופנה ואת החשיפה הציבורית, ושיכולה להבין את החוויות שעברה לאורך השנים.
העבודה על הסרט נמשכה כשלוש שנים, והוא משלב ראיונות עם אנשים מעולמות האופנה, הקולנוע, המוזיקה והתרבות, לצד קטעי ארכיון נדירים המתעדים את טוויגי בצעירותה. בין המשתתפים בו נמצאים סיינה מילר, סטלה מקרטני, ברוק שילדס, אדוארד אנינפול ופול מקרטני, לצד דמויות נוספות שהכירו אותה ואת פועלה.
קטעי הארכיון מאפשרים לחזור אל הנערה שהייתה אז, אל התמימות והספונטניות שלה מול המצלמה, ואל הרגע שבו הופעתה שינתה את עולם הדוגמנות. הסרט מבקש להציג לא רק את התופעה התרבותית שנוצרה סביבה, אלא גם את האישה שמאחורי הדימוי המוכר, את הדרך שעשתה ואת הקריירה הארוכה שפיתחה לאחר שהתרחקה מעולם הדוגמנות.
אחד הדברים המעניינים בסיפורה הוא הפער בין הרגע שבו התפרסמה לבין השנים הרבות שבאו אחריו. טוויגי הפכה לשם עולמי בגיל שבו נערות רבות עדיין עסוקות בלימודים ובחיי החברה שלהן. היא נאלצה להתמודד עם פרסום עצום, עם ציפיות של עולם האופנה ועם הצורך למצוא את דרכה האישית בתוך מציאות שהשתנתה במהירות.
כשהיא נשאלת מה הייתה אומרת לעצמה בגיל 16, לפני שהחלה כל ההצלחה הגדולה, התשובה שלה פשוטה: להיות אמיצה וללכת על זה. היא מוסיפה בחיוך שהיא חושבת שבסופו של דבר, זה בדיוק מה שעשתה.
היום, בגיל 77, טוויגי ממשיכה להיות חלק מהשיח על אופנה, יופי ותרבות. היא אינה רק זיכרון של שנות השישים, אלא אישה שבנתה קריירה ארוכה ומגוונת, ושסיפורה ממשיך לעורר עניין גם בקרב דורות שלא הכירו אותה בתחילת דרכה.
הסרט התיעודי החדש מחזיר אותה אל מרכז הבמה ומציע הזדמנות להכיר מחדש את אחת הנשים שהשפיעו על עולם האופנה יותר מכל. הוא מזכיר לנו שמאחורי כל אייקון מסתתר סיפור חיים שלם, ושלעיתים דווקא הרגע שבו העולם מגלה אותך הוא רק תחילתה של דרך ארוכה.
טוויגי הייתה נערה צעירה מלונדון, שעבדה במספרה וחלמה על בגדים יפים. תספורת אחת, צילום אחד ומפגש מקרי עם עיתונאית אופנה שינו את חייה. אבל מה שהפך אותה לדמות שנשארה בתודעה במשך עשרות שנים הוא לא רק המראה שלה, אלא גם היכולת שלה להמשיך הלאה, להמציא את עצמה מחדש ולמצוא את מקומה בעולם משתנה.
הסיפור שלה הוא סיפור על אופנה, על תרבות ועל אישה אחת שהפכה לסמל של תקופה, אך מעולם לא הסתפקה בכך.
תגובות